הבית של אבא בפרושוביץ
באתר ויקיפדיה בערך פרושיבצה (עיירת נעוריו של אבי ) מתואר רגע הגירוש מהעיירה בחודש אוגוסט 42 " …. יהודי העיירה רוכזו במרכז העיירה תוך מכות קשות הועלה לעגלות והוסעו לסלומינקי ומשם למחנה ההשמדה פלשוב , בשעת הגירוש הכריז הכרוז המקומי בעיירה , לצלילי פעמוני הכנסיה , שהעיירה נפטרת מיהודיה לנצח ."
שני דברים הטרידו אותי במשך השנים בסיפוריו של אבי :
הראשון – סיפור ספר התורה שכנראה נכתב על ידי סבי ונמצא במסעדה/תערוכה של גולדה שראינו בביקור ביום הראשון , חשבתי תמיד שצריך להביא את ספר התורה לישראל .
השני – הסליק שהכין סבי (אבי אבי) בבית המשפחה ערב הגירוש בחצר הבית של המשפחה ובו קבר את רכוש המשפחה .
שנים אני מנסה לשכנע את אבי לבצע חיפוש במקום ולמצוא את האוצר המשפחתי . ואבי כנראה מתוך הבנה לקושי שבדבר פותר אותי בתשובות כ זה לא שווה , אין שם כלום , אולי אבי הוציא את זה ועוד , כנראה כל זאת כדי להוריד את המוטיבציה שלי לעשות שטות על פי דעתו .
הוא אומר לי "אריה עם אתה מתכופף עכשיו וחופר באדמה , מחר הפולנים חופרים את כל המקום , וגם את זה לא נוכל לראות ".
זו מהות הפסיכולוגיה של אבי – תגיד תודה על המעט שיש לך לפני ששגם זה לא יהיה .
אבל בנסעה הזו יש משהו שלא היה בכל הנסיעות הקודמות , גם אבי מבין כנראה שזו ההזדמנות האחרונה , ומה שלא נעשה עכשיו … לעולם לא .
וככה אנחנו מוצאים את עצמנו ביחד עם בנו של בעל הבית שאבי גר בו בימי המלחמה גרימו – איש חביב ונחמד צייר אומן ברמה בינלאומית שחי בברלין ומתפרנס מציורי כנסיות , קירות ורחוב ,שאביו נפטר לפני מס' שנים והעביר את השטח בירושה לאחותו , כשאני שואל למה לאחותו ולא לו ? הוא אומר לי שאכן אביו שאל אותו ,ומאחר והוא מכיר את תושבי העיירה הוא הציע לאביו לתת את השטח לאחותו כי הוא לא יגור בפרושוביץ לעולם . בינתיים הספיקה גם אחותו ללכת לעולמה ובנה היורש הבא נמצא גם הוא אייתנו בשטח .
בן אחותו של ג'רימו מסיר את המנעול מהשער ואבי נכנס בהססנות לראשונה לאחר בריחתו מהבית בשנת 42 לתוך השטח עצמו, ניכר באבי שהוא מתרגש , והוא וג'רימו משחזרים את גבולות המבנה שהיה ונהרס מאז המלחמה ולא שוקם ואת השטח המצומצם שכנראה שם טמנו את האוצר המשפחתי שלנו .
ג'רמו מתלהב כמו ילד קטן הוא טיפוס רגשן והוא גם טורח להגיד שנפשו נקשרה באבי וביהודים שחיו במקום . אני שואל אותו למה הם לא עושים כאן כלום איך בכל השנים המקום נשאר ריק למרות שהוא ממוקם כמאה מטר מהמרכז העיר. והוא עונה לי בהתנצלות , תכננתי לעשות פה קיר אבנים עם חלון לזכר המשפחות היהודיות שחיו כאן . ואני אומר לו למה לא בניתם פה בית והוא חושב ולא מוצא תשובה .
ואני מאמץ את הטקטיקה של אבי , אני יודע את התשובה אבל לא הכל חייבים להגיד כשאתה בפולין , המקום הזה מקולל!
איך אתה יכול להסביר שכל הבתים מסביב עומדים ורק הבית הזה הרוס והשטח שומם ומוזנח משנת 1942 למרות כמו שאמרתי הוא ממוקם במקום מרכזי ושוקק חיים .
דווקא אבי ברגע זה מקבל רגליים קרות הוא מתנצל , אולי הדברים נלקחו , אולי זה לא שווה כלום וג'רימו מאיץ מתלהב מסמן ובונה אסטרטגיה , נקים גדר שתחסום את הראיה , נחפור רק כאן נביא גלאי מתכות וכו וכו .
לפתע זה מתחיל ….צלצול הפעמון של הכנסייה ששמעתי כבר בימים הקודמים , אבל הפעם בחצר הבית של אבי זה נשמע חזק מתמיד והצלצול לא מפסיק במשך דקות רצפות .
ואני נזכר במה שקראתי בספרי ההיסטוריה וגם בסיפורו של אבי שסיפר לי על הגירוש השני שיהודי העיירה יצאו לדרכם עלובים ומושפלים , ישבו שכניהם הפולנים לאורך הדרך ולעגו להם , שמחו שהתפטרו מהם לעולמים , ופעמוני הכנסיה צלצלו בשמחה לנטישת היהודים לעולמים …. והנה באחת אני חוזר למציאות והפעמונים ממשיכים לצלצל ואני מוכן להישבע ששמעתי אותם מצלצלים פניה(אדון) שמואל חזר ,שמואל חזר או …אולי חלמתי …. עוד מעגל נסגר .
אריה בלומנפלד יוני 2018 פרושוביץ פולין
Ramot Bat Yam
אלבום ברמות לא שוקטים על השמרים.
המבנה עובר שיפוץ וחפירות ומה לא…
יו״ר ועד ההורים Eyal Bracha עבר לבקר וצילם, וגם Janna Nazarov, בין ההכנות לניהול מבחני בגרות אלו והבאים, שלפה, צילמה ושיתפה.
איזה חום…
אחים אחים… שמחה שמחה… אשכול רמות
מש״צים תלמידי שכבות י יא מדריכים בימים אלה קורס מש״צים בסיסי בו לוקחים חלק תלמידי שכבות ח ט.
הקורס החל בשבוע שעבר במסע בהרי ירושלים וכעת ממשיך בגיחה וניווטים במקורות הירקון.
קיץ wow ברמות… שתו הרבה מים
אלבום אחרי מנגל וגיבוש ועד הורים מוסדי, יצאו חברות הוועד, אילנית שהרבני, שושי חורי נזרי ואילה משעל – הנפלאות, כך מחמיאים להן, יחד עם יו״ר ועד ההורים, Eyal Bracha, לפגישה עם ראש העיר, יוסי בכר, שקידם אותם בברכה.
החמישייה דנה בהטבת התנאים בביה״ס לשנת הלימודים הבאה לרווחת התלמידים וצוות החינוך.
אצלנו, ועד ההורים גם עושה.
אז… תודה!
